"הלכתי לחדר, דרכתי את האקדח ושקלתי להכניס לעצמי כדור בראש"
אחרי שחווה אירוע ירי במהלך שירות בעזה, עבר נדב רז התרסקות נפשית. הוא הצליח למצוא תרופה לכאב בוויפאסנה בהודו, ובעקבות זאת הרגיש שמצא את ייעודו האמיתי
מאת: ציפי רומן
נדב רז: "בצבא שירתתי בנח"ל, במסלול לקצונה. צה"ל בדיוק יצא מלבנון, והאמנו שהגבול יהיה שקט. כבר היה שלום עם ירדן, ואחרי הסכם אוסלו הייתה אופוריה. היינו בטוחים שהתגייסנו לשירות רגוע.
"בספטמבר 2000, כשהייתי בקורס מ"כים, נשלחנו לעזה, שם פרצו מהומות. היינו במוצב קדמי, כמה עשרות מטרים מחאן יונס, מוצב שחולק בין צה"ל לבין המשטרה הפלסטינית. היה עלינו ירי, אבל קיבלנו הוראה שלא להשיב אש. בשלב כלשהו עבר לי מעל הראש קליע, ואחריו נפגעה העמדה שלנו מטיל כתף. בנס יצאנו בשלום. ירדתי למועדון שבמוצב כדי לנוח, ופתאום נורה מבעד לחלון מטח כדורים. בדיעבד התברר ששוטר פלסטיני חצה את המעבר בין המוצבים וירה כדי להרוג. זחלתי החוצה, חזרתי לעמדה, וגם אז לא איפשרו לנו להגיב, 'כי הפלסטינים חברים שלנו'.
מאז האירוע הזה התחלתי לסבול מכיווצי שרירים ומנדודי שינה. כל רעש הקפיץ אותי, ותרגלתי את עצמי לשבת עם הגב לקיר. סיימתי קורס קצינים והדרכתי בבית הספר ללוחמה בטרור. במהלך העבודה היומיומית הכל היה בסדר. אבל בשעות שבהן לא הייתי בצבא, התרסקתי נפשית.
להמשך קריאת הכתבה לחצו כאן